היום בבוקר 15.9.2026 אצל רותי קלמן, בהוד השרון.
שם המרצה: יונתן גת.
תחילת הבוקר היה מפגש חברות נעים עם נשנושים טעימים ממיטב יצירותיהן הקולינריות של כל חברה.
הגיעו אף: גילה פליישר אשר הייתה חברה בקבוצה ופרשה זמנית והצטרפה שוב לשמחתנו וכן ראיה בן נחום אשר מרגישה טוב יותר ונקווה להחלמתה המהירה והמוחלטת. אף היא תחזור בעתיד לקבוצה.
המרצה פתח ואמר כי עד שנת 1956 כל הסרטים שנוצרו בארץ היו ללא הומור. תפקידם היה לבסס קונסנסוס של בניה והגשמה של המדינה הצעירה. לכל היותר הייתה ביקורת הומוריסטית על דמות אדם אך לא ביקורת על הממסד. התפנית קרתה עם כניסתו לזירה של אפרים קישון אשר הבין בשנת 1964 שאפשר ליצור סאטירה גם על הממסד. הוא יצר את הסרט "סלאח שבתי" המציג את הממסד כמגוחך ביחסו אל העולה החדש ואף אל התורמים מחו"ל.
בהמשך, ההומור הביקורתי הופנה לצבא עם הסרט "גבעת חלפון אינה עונה" ואף לחברה הישראלית כאשר כל עליה ביקרה וגיחכה בסרט "לול" (אורי זוהר ואריק אינשטיין) על העליות החדשות דרך המאפיינים הסטריאוטיפיים של כל עליה.
ההרצאה הייתה הומוריסטית ומעניינת.
לאחר מכן שוב נשנושי עוגות ועוגיות, תה וקפה ואח"כ התיישבנו לדון על:
א. שיבוץ תאריכים נוספים לאירוח.
ב. שאלה מהותית בעקבות היעדרותן של 9 חברות מתוך 23. האם להוסיף נשים נוספות לקבוצה? או לגבש את הקבוצה הנוכחית. (יש לציין שבכל מפגש יש היעדרויות רבות של חברות. כל אחת וסיבותיה המוצדקות.) אני הצגתי את גישתה של טלי להב היקרה והאהובה בהיעדרה, של קבוצה קטנה, העמקת היכרויות עם כל אחת וללא קושי לארח שכן לא לכולן יש בתים גדולים. לעומת גישה אחרת האומרת כי היות שיש כ"כ הרבה היעדרויות ובכל מפגש ולפעמים לא נעים מהמרצה, יש לעבות את הקבוצה ע"י תוספת חברות. בינתיים גילה וראיה חוזרות כך שיש עדנה בכך (סך הכל 25 חברות).
ג. המפגש הבא יהיה ביום ג' 24.11.2026 אצל ציפי פרידהוף.
ד. לגבי יתר המפגשים אוציא מיד הודעה נוספת.
לסיכום תודה לרותי היקרה על אירוח נדיב, בבית יפה, מסוגנן ונעים ועל בחירה של מרצה מעולה.
תודה לכולן
תיקי
היום בבוקר 15.9.2026 אצל רותי קלמן, בהוד השרון.
נושא המפגש: תולדות הקומדיה הישראלית על המסך הגדול.
שם המרצה: יונתן גת.
תחילת הבוקר היה מפגש חברות נעים עם נשנושים טעימים ממיטב יצירותיהן הקולינריות של כל חברה.
הגיעו אף: גילה פליישר אשר הייתה חברה בקבוצה ופרשה זמנית והצטרפה שוב לשמחתנו וכן ראיה בן נחום אשר מרגישה טוב יותר ונקווה להחלמתה המהירה והמוחלטת. אף היא תחזור בעתיד לקבוצה.
המרצה פתח ואמר כי עד שנת 1956 כל הסרטים שנוצרו בארץ היו ללא הומור. תפקידם היה לבסס קונסנסוס של בניה והגשמה של המדינה הצעירה. לכל היותר הייתה ביקורת הומוריסטית על דמות אדם אך לא ביקורת על הממסד. התפנית קרתה עם כניסתו לזירה של אפרים קישון אשר הבין בשנת 1964 שאפשר ליצור סאטירה גם על הממסד. הוא יצר את הסרט "סלאח שבתי" המציג את הממסד כמגוחך ביחסו אל העולה החדש ואף אל התורמים מחו"ל.
בהמשך, ההומור הביקורתי הופנה לצבא עם הסרט "גבעת חלפון אינה עונה" ואף לחברה הישראלית כאשר כל עליה ביקרה וגיחכה בסרט "לול" (אורי זוהר ואריק אינשטיין) על העליות החדשות דרך המאפיינים הסטריאוטיפיים של כל עליה.
ההרצאה הייתה הומוריסטית ומעניינת.
לאחר מכן שוב נשנושי עוגות ועוגיות, תה וקפה ואח"כ התיישבנו לדון על:
א. שיבוץ תאריכים נוספים לאירוח.
ב. שאלה מהותית בעקבות היעדרותן של 9 חברות מתוך 23. האם להוסיף נשים נוספות לקבוצה? או לגבש את הקבוצה הנוכחית. (יש לציין שבכל מפגש יש היעדרויות רבות של חברות. כל אחת וסיבותיה המוצדקות.) אני הצגתי את גישתה של טלי להב היקרה והאהובה בהיעדרה, של קבוצה קטנה, העמקת היכרויות עם כל אחת וללא קושי לארח שכן לא לכולן יש בתים גדולים. לעומת גישה אחרת האומרת כי היות שיש כ"כ הרבה היעדרויות ובכל מפגש ולפעמים לא נעים מהמרצה, יש לעבות את הקבוצה ע"י תוספת חברות. בינתיים גילה וראיה חוזרות כך שיש עדנה בכך (סך הכל 25 חברות).
ג. המפגש הבא יהיה ביום ג' 24.11.2026 אצל ציפי פרידהוף.
ד. לגבי יתר המפגשים אוציא מיד הודעה נוספת.
לסיכום תודה לרותי היקרה על אירוח נדיב, בבית יפה, מסוגנן ונעים ועל בחירה של מרצה מעולה.
תודה לכולן
תיקי