נפגשנו שוב, שמחים על החברותא ועל הבשורה כי נמצאה גופתו של הדר גולדין. כולנו ממשיכים לקוות לשובם של כל החטופים, עד האחרון שבהם.
הפעם שמענו הרצאה על אברהם שלונסקי – האיש ששיחק בעברית, חידש אותה, והטמיע ביטויים שחיים איתנו עד היום, לעיתים מבלי שנדע שהם שלו…
שלונסקי היה מן הכוחות הגדולים בעיצוב העברית המודרנית. הוא לא רק כתב שירה – הוא עיצב שפה: שובבה, מבריקה, קצבית, ממציאה את עצמה מחדש.
שלונסקי הרבה ליצור צירופי לשון בשתי מילים שהפכו למילה אחת, לעיתים בהברקה לשונית, כמו: יומטוב, אפעלפיכן, אינסוף, דו־קרב, דו־שיח, יושב ראש, רב־צדדיות.
צירופים רבים אחרים, כמו "זהו זה", חלחלו אל הזמר העברי, אל כותבי הפזמונים, ואף אל תוכניות הטלוויזיה – עושר תרבותי של ממש.
פתגמים רבים שהטביע בתרבות העברית מוכרים עד היום:
"אותה הגברת בשינוי אדרת", "על טעם ועל ריח אין להתווכח", "אורח לרגע רואה כל פגע".
גם סיסמאות פרסומת קליטות שזכורות לכולנו, כמו "אל תפתח פה לסרטן" ו"מהי סיגריה? בקצה אחד אש ובשני טיפש", מעידות על שנינותו ויכולתו להנגיש מסר ברור ומבריק.
רבים מהמונחים שחידש – נבצרות, פעוטון, תרמילאי, מחלבה, מיון, גשש, תחמושת, נשק ועוד – ממשיכים ללוות אותנו עד היום ולהישמע טבעיים לחלוטין בזכותו.
שלונסקי הוכיח שהעברית אינה חייבת להיות כבדה או מקובעת; היא יכולה להיות חיה, מחויכת, קופצנית, מלאת דמיון ולכן זכה גם לכינוי ההיתולי והמדויק: לשונסקי.
העברית שאנו מדברים כיום נושאת את חותמו, ועל כך זכינו כולנו.
תודה לציפי ומוטי על פתיחת ביתם וליבם לאירוח מושלם, ולכל החברים – על הביחד.
כתבה: מלכה סולומונוביץ
