מה יותר מחמם לב מאשר לפתוח מפגש לשכה בהרמת כוסית לכבוד יום האהבה – עם נאום אוהב ומקבל של המארחים יוני וגדעון, בביתם הפורח והמחבק?
כך בדיוק נפתח הערב שלנו.
בית מואר, מילים שנאמרו ברוך ובפשטות מהלב, שולחן מלא בכל טוב, חיוכים בכל עבר ונר ריחני כמתנה.
ומשם המשכנו להרצאה של ד"ר לילי שעשוע על האושר – והכול התחבר.
כי אהבה היא לא רק בינינו. היא גם היכולת לאהוב את עצמנו.
למדנו שאושר הוא לא מותרות – הוא אחריות.
50% ממנו גנטי.
10% תלוי בנסיבות.
ו-40% בידיים שלנו.
אפשר לאמן את שריר האופטימיות.
אפשר לבחור לראות את היש.
אפשר ונחוץ לטפח הכרת תודה.
וד"ר לילי הזכירה תובנה עמוקה:
עלינו למלא את הכוס שלנו עד שתהיה מלאה – באהבה עצמית, במשמעות, בקשרים טובים – כדי שיהיה לנו מאיפה לשתות ולשאוב כוחות כשנדרש.
מחקרי האושר מראים שקשרים אנושיים ומשמעות הם מקור מרכזי לחיים טובים.
ולא במקרה ישראל מדורגת במקום ה-8 בעולם במדד האושר – יש כאן קהילה, יש יחד, יש לב.
ואנחנו מרגישים זאת היטב דרך השייכות לבני ברית.
החברות בלשכה, ההתנדבות, הנתינה – הן לא רק עשייה ערכית. הן מקור לכוחות. הן אושר בפעולה.
ובסוף הערב, בין השירים והחיוכים, הבנו את המשפט שנשאר איתנו:
מתים פעם אחת. חיים – כל יום.
והשאלה היא איך נמלא את הימים שלנו – בריקנות או במשמעות, באדישות או באהבה ובראיית הטוב.
אתמול בחרנו באושר, באהבה, בחברותא, בהבנה שמחר שוב תזרח השמש לא משנה מה קורה.
בחרנו למלא את הכוס.
ושלא ייגמר לנו לעולם.
תודה לכולם על מפגש מושלם!
כתבה: מלכה סולומונוביץ
