במוצ"ש 6 בספטמבר התארחנו בביתם של אילנה ואשר קרני.
בקבלת הפנים המסורתית שוחחנו ושיתפנו דברים מחיי היום יום , טעמנו מאכלים שהוכנו לקראת
המפגש.
בהמשך הערב שמענו את דורי חן מספרת את סיפור חייה של הזמרת הצרפתיה אדית פיאף.
אדית נולדה בשנת 1915 בצרפת, הפכה במהלך חייה להיות זמרת שאנסון נודעת שזכתה לפופולריות
רבה במולדתה וברחבי העולם. כמה משיריה ואופן ביצועם הדרמטי שיקפו את עלילות חייה הנפתלים
ואת האסונות שנפלו עליה.
אדית נולדה בפריז כבת לאקרובט ולזמרת רחוב. בילדותה ננטשה וגדלה אצל סבתה בבית בושת. כבר
מגיל צעיר החלה לשיר ברחוב כדי להתפרנס.
ב־1935 שמע לפלה הבעלים של קברט את אדית הצעירה שרה ברחוב. העניק לה את
עבודתה הראשונה- זמרת במועדון לילה.
אחד ממאהביה ומשותפיה המוזיקליים באותה עת היה המלחין היהודי נורברט גלנצברג. היא
הצילה אותו על ידי העברתו לשטח צרפת החופשית.
ב 1944 פגשה בהופעה במולן רוז' את איב מונטאן הצעיר. הוא נהפך למאהבה, וממעמדה
המבוסס היא סייעה בטיפוח הקריירה שלו.
בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה קנתה לה שם ברחבי העולם. היא הופיעה כמה פעמים
בניו יורק ושרה בקרנגי הול. בעידוד השחקן הצרפתי מוריס שבלייה היא שרה גם בסרטים,
בקומדיות ובאופרות, ויצאה לסיבובי הופעות באירופה, בדרום אמריקה ובארצות הברית.
ב־1951 פגשה את שארל אזנבור, אמן צעיר אחר, והוא הפך ליד ימינה ולמאהבה. אחרי כן
פגשה בזמר הצעיר ז'ורז' מוסטקי, וגם הוא הפך למאהבה. שניהם יצאו נשכרים מהקשר,
ומוסטקי אף גמל לה כשכתב למענה את מילות השיר "מילור" – אחד משיריה הנודעים.
אף שחלתה מאוד, המשיכה להופיע עד הרגע האחרון כמעט.
בתאריך 10 אוקטובר 1963נפטרה אדית בעודה בת 47. מותה זעזע את צרפת, ויותר מ־100,000 איש ליוו אותה בהלווייתה בפריז.
אדית פיאף נותרה סמל לתרבות הצרפתית ולרוח של פריז, קול קטן אך עוצמתי שהעביר רגש
עמוק וכאב אישי, והפך למוזיקה נצחית.
סיימנו את הערב בקפה ועוגה ובשיחות על מספר נושאים הקשורים לחברותינו בלשכה.
כתב: דב בינר
