בלב ימי הקיץ, בשעה שבה כולנו נושאים דאגה ותחושת כובד, כשהלבבות כמהים לאור ולתקווה – בחרנו בלשכת נס להתכנס לערב מיוחד לציון ט"ו באב.
בביתם החמים של כרמן ובנצי זכינו לחבר את המסורת של חג האהבה אל התרבות העברית הגדולה, ולהזכיר לכולנו את כוחה של המילה היפה ושל הרגש האנושי.
שמענו מפי רוני אהרוני הרצאה מרתקת:
"כששירה ואהבה נפגשו בכסית – סיפורי תשוקה, שברון לב ופיוט מתוך בית הקפה המיתולוגי של תל אביב."
התברר כי כסית לא הייתה רק מקום לשירה ותרבות, אלא גם זירה של יצרים – שילוב של מילים, יין, אהבה ובגידות – שהותירו את חותמם על התרבות הישראלית כולה. ואנחנו שתינו בשקיקה את סיפורי התשוקה, הזעם והזימה – סיפורים שכיום לא היו זוכים לאותה תקומה.
שמענו על נתן אלתרמן, אברהם חלפי, מרדכי זעירא, אלכסנדר פן, חנה רובינא, משה דיין ורבים אחרים – ועל הסיפורים, הבגידות והשירים שנולדו סביב שולחנות הקפה המפורסמים.
כך, למשל, כתב אלתרמן על אשתו רחל מרכוס:
"ישנן יפות ממנה אך אין יפה כמוה." – איזה מילים!
ואילו אברהם חלפי ומרדכי זעירא העלו געגוע נוגע ללב:
רָאִיתְךָ עִם כֵּד צָמוּד אֶל הַשְּׂפָתַיִם,
וַאֲנִי יוֹשֵׁב עַל מִשְׁלָטַי בָּדָד,
אַתְּ בְּצִמְאוֹנֵךְ שָׁתִית מִמֶּנוּ מָיִם,
הוֹי חֶבֶל, חֶבֶל, גַּם אֲנִי אֵינֶנִּי כֵּד.
ולבסוף – הרגע האישי המרגש של הערב: הגברים שבחבורה הקריאו לבנות זוגם מילות אהבה שכתבו בהפתעה. לא תמיד זו הייתה עברית מלוטשת כשל אלתרמן, אבל כל מילה נאמרה מן הלב וחיממה את כולנו.
וכך, דווקא בימים הקשים האלו, מצאנו באהבה ובתרבות מקור של כוח וחיבור.
ומחר – ביום המחאות הגדול למען החטופים – נצא אל הרחובות עם הלבבות המלאים באמונה שכולנו, יחד, נצליח להשיבם הביתה.
כתבה: מלכה סולומונוביץ 16.8.2025
