ביום רביעי קצת קייצי, (17/04/2024) לשכת קשת של בני ברית ביקרה ב"בית העדות" במושב ניר גלים.
מייד בכניסה 'זכינו' בסנוקרת רגשית בדמותו של קרון בו הובלו אנשים למכונת המוות.
התחלנו את ההרצאה בבוסתן זיתים ואט אט נכנסנו לנבכי מכונת המוות. לוחות זמנים של תנועת הרכבות, סוגי המחנות, כך וכך טרנספורטים, כך וכך אנשים בקרון, כך וכך נרצחים.
מבין הדברים מבצבצת המתמטיקה של שיטות החיסול. נזכרתי בחנה ארנדט והבנאליות של הרוע . גם לשואה היה מבנה ארגוני מסודר. המדריך הצליח להשכיל אותנו מבלי ללהביא אותנו להסתגרות והתגוננות כנגד הזוועות.
לאחר הסנוקרת הגיעה מכה יבשה בבטן כשנכנסנו לקרון. הדמיון משתולל למה קורה כשדוחסים בני אדם זה על זה בכפור עז או בחום מתיש לאורך קילומטרים ארוכים, בלי שתיה, מזון ואפשרות להתפנות- אנשים מאבדים צלם אנוש והופכים לבהמות לפני שחיטה.
אם הקרון היה מכה יבשה, משקפי המציאות המדומה היו כמו סופת טורנדו רגשית.
הקריינית ספקה סדרה של ברקים, רעמים ומשבי רוח מטלטלים כאשר הציגה את האורך, הרוחב והעומק של זוועות התופת. איך פעלה הנדסת התודעה הגרמנית כדי להביא את הנספים לשתף פעולה עם הגורל העומד לפתחם. לא אחת, כל אברי הפנימיים התכווצו לפקעת בלתי מובנת.
הצריף הטיפוסי ואיך כמעט בלתי אפשרי היה לשרוד בו. איך הסדר והשיטתיות הגרמניים הופעלו כדי ליעל ולשכלל את הפתרון הסופי.
כיוצא הונגריה, הכרתי קצת את סיפור בית הזכוכית. אימי ז"ל עסקה בהפצת הניירות המזויפים. אבל העדות מבית העדות הרחיבה והעצימה את ההתרשמות ממפעל ההצלה הזה.
יצאתי מבית העדות חבול וחבוט מבחינה רגשית.
הודיתי לאנשי ניר גלים שטרחו ועמלו להציג את הדברים בצורה כל כך אחרת.
לאנשי 'קשת'- כמובן, תודות מיוחדות שפתחו בפנינו צוהר מיוחד לראות דרכו את השואה הנאצית.
כתב: יואב סנטו
תמונות איליה אהרונסון
