אתמול, 2/3/2026, אחרי תקופה ארוכה של נתק שנכפה על כולנו, חזרנו – חברי לשכת יהל – להיפגש פנים אל פנים, בביתם החם של ניבה ומוטי במודיעין.
במרפסת, הפתוחה אל נוף פסטורלי, התחבקנו עם כל חבר שנכנס, מנסים לאחות, לשתף, ולהקשיב למה שעבר עלינו בימים המאתגרים.
מנחם, נשיא הלשכה, פתח את הערב בדברים נוגעים ללב לזכרו של רפי לוי מורג ז״ל, חבר יקר בלשכה מיום הקמתה. רגע של עצירה, של זיכרון ושל כאב משותף, שהזכיר לנו עד ה'ביחד' חשוב ומשמעותי.
ומשם – כמו החיים עצמם – עברנו בין קצוות. עם כוסית יין ביד, חגגנו ליוספה היקרה יום הולדת עגול, ועברנו לאווירה של שמחה, חברות והכרת תודה על הרגעים הקטנים שמאירים את הדרך.
הרצאתו של יריב פלד, חוקר מומחה לענייני צבא, ביטחון ואסטרטגיה, החזירה אותנו למציאות המורכבת: סקירה מפוכחת של המלחמות האחרונות, הישגים מרשימים לצד אתגרים שעדיין מלווים אותנו ומעוררים דאגה רבה. תחושת המטוטלת, בין גאווה לתסכול, בין ביטחון לאי ודאות ליוותה את דבריו וגם אותנו. יצאנו מההרצאה מוטרדים, עם מחשבות שלא נותנות מנוח.
אולי דווקא משום כך, היה נחמד האופן שבו הסתיים המפגש: מנחם שיתף בחוויותיו מהפיליפינים, ובבת אחת חזר האור לעיניים, החיוך לפנים, והלב נזכר גם בקלילות, בסקרנות וביכולת להתרומם מעל הכובד.
תודה גדולה לניבה על האירוח הנפלא!
כך היה הערב שלנו – נע בין זיכרון לשמחה, בין דאגה לתקווה, בין כאן לשם.
ואולי זו בדיוק תמצית הקיום שלנו: להמשיך להיפגש, להרגיש, לזכור, ובעיקר, להישאר יחד.
כתבה: מלכה סולומונוביץ
