יש כאלה שמחכים לסוף השבוע כדי לנוח, אבל חברי לשכת רננים מחכים להפשיל שרוולים ולפתוח את הלב.
כמידי חודש, הגענו שוב להתנדבות, אלא שהפעם פגשנו זוג חמוד שהגיע ממקסיקו לחודשיים כדי להתנדב בכל מיני ארגונים שזקוקים להם – יש להם לו"ז צפוף בהתנדבויות בארגונים שונים ומגוונים.
הם מאד מתרשמים מהסולידריות בארץ, ואומרים שאין דבר כזה בשום מקום אחר.
הם כמובן מכירים את בני ברית, וסיפרו על קהילה די גדולה במקסיקו, שחברה בבני ברית.
כמובן שהזמנו אותם להתארח במפגש הבא שלנו.
הרבה רגש באריזת סלי מזון – פירות, ירקות ומוצרים יבשים עבור שורדי שואה, שרובם עריריים.
המתנדבים שידפקו על הדלת עם המארז המושקע הזה הם הביקור היחיד שיקבלו במהלך כל השבוע כולו.
אין דרך טובה יותר להכיר עוד יותר את החברים שלנו מאשר דרך הידיים, הנעלים הסגורות והלב הרחב.
בין קרטון אחד למשנהו, נהנינו משיחות, החלפנו אמירות שאימצנו מחוויית ההתנדבות, והבנו שוב למה אנחנו כל כך אוהבים לחזור ולהתנדב ביחד.
תודה ענקית ל"שבת מתוקה" על האירוח והעשייה המבורכת, ותודה לכל חברי לשכת רננים שהצליחו להגיע.
לשכת רננים זה הרבה מעבר למפגש, זו משפחה של נתינה.
שבת שלום, מתוקה ושקטה לכולם.
כתבה: עדה רמון – נשיאת לשכת רננים.
