אילו סיפורי גבורה ושרידה לקחנו אתנו כצידה לדרך, לחיים ?
ב22.4.25 בבית זרובבל ראשון לציון, ערכנו לראשונה טקס משותף לשתי לשכות ראשל״ציות. בני ברית ״מעגלים״ בראשות עופרה דוד חברו ל״כרמים״ בראשות ישראלה בקר. שיתוף פעולה פורה שהניב טקס מרשים ומרגש כאחד.
כבוד גדול חשתי בעת הנחיית הטקס.
שמענו את סיפורו של שורד השואה, לנגזם זאב.
כתינוק שהוסתר אצל אוקראינים בכפר, ברפת.
כל משפחתו נספתה מלבד הוריו. היה תינוק יחיד כמעט ולא נולדו תינוקות יהודיים אז ב 1944.
זאב לנגזם סיפר על הפעם הראשונה ששמע את הכינוי ״ז׳ידאק״, הכינוי ״יהודון״ שהגויים קראו לו לאחר השואה. וכשהוריו שמעו על כך החליטו לעלות לא"י ב 1950. בהמשך גם עזרו בני המשפחה לחסיד אומות עולם שעזר להם בעת המלחמה.
התפעלנו מדודי רונן, מנכ״ל ומייסד עמותת ״שגרירי זיכרון בגוף ראשון״. הוא סיפר על המיזם.
דודי מספר את סיפורו של אביו פנחס (פול, פוליק)בגוף ראשון כאילו קרה לו עצמו, מזה 16 שנים. והמיזם רק הולך וגדל .
החלום של דודי היה שעוד מאות אנשים ואלפים בארץ ובחו״ל יספרו סיפורי שורדים, חסידי אומות עולם ויהודים שהצילו יהודים. כיום הם מונים למעלה מ 800 !!!
זה עושה קסם, הסיפור בגוף ראשון.
המטרה : לשמר את זכרון השואה הקולקטיבי באמצעות סיפורים אישיים.
דוגמה לפעילות העמותה היוותה חברתנו ל ״מעגלים״, נורית קוברטובסקי ו ״משגרירים בגוף ראשון״ המספרת את סיפור אביה, בגוף ראשון. על ד״ר תיאודור רוזנטל, סבה של נורית, שנלקח מביתו בברסלאו, גרמניה, בנובמבר 1938 למחנה הריכוז בוכנוואלד.
נורית תיארה כיצד האם חיפשה את בעלה. האבא חזר אחרי חודש וחצי. ולאחר מתן שוחד לקצינים נאציים, קיבלו כרטיסי שייט לשנחאי, סין. הוא נאלץ לחתום על מסמך שהתנהגו אליו מצויין במחנה. ושהוא מעביר את כל רכושו לממשל הגרמני, ומתחייב לצאת מגרמניה תוך שלושה חודשים. החברים, המשפחה, הקהילה, הפסנתר – שום דבר לא נשאר צריך יהיה להתחיל מחדש, והם רצו להגיע לפלשתינה לא״י.
מרגישה שאביה נמצא קרוב אליה בזמן שהיא מספרת את סיפור משפחתה בשואה.
עופרה דוד סיפרה על הפרהוד בעירק. הציגה את דודתה, שוהם ציון. זו סיפרה על הפרהוד, הפרעות בעיראק. איך הסתתרו בני המשפחה במזווה במטבח יום וחצי. ואיך נרצחה אחותם ברחוב בפרעות, ורק בזכות הבגדים שלבשה זוהתה ע״י בני משפחתה. באותו ארוע גם האח נורה בכתפו (אביה של עופרה דוד).
אחרונה השמיעה דברים רחל צ׳כנובר, בתו של השורד מרדכי צ׳כנובר, שנפטר לפני חודשיים וחצי, כבן 101 שנים. נולד בעיר מרקוב ב 1924 למשפחה בת 5 נפשות.
לדברי רחל, אביה היה איש רב פעלים. שאף להגיע לא״י. בהיותו בן 15 פרצה המלחמה. שרד שישה מחנות ריכוז אפילו את בירקנאו עם הקעקוע 81434 . שרד את ברגן בלזן כמוזלמן. פעמים רבות ארב לו המוות.
ושרד. עלה לארץ, הקים משפחה עם ילדים נכדים ונינים וזו היתה נקמתו בנאצים.
רחל מספרת מספר אנקדוטות כיצד ניצל ממוות
ובסוף המלחמה יצא למינכן התבשר שאביו שרד ועוד 3 בני דודים.
הגיעו לארץ לאחר מסע תלאות איטליה, מצרים עד שעלה לארץ התגייס עבד … והקים שבט והתגאה בצאצאיו. הוא כונה ״הכוכב המנצנץ של המשפחה״. כתב ספר והקים מצבה לנרצחי העיר מרקוב ממצבות שהפולנים הפכו למדרכות.
לקח את משפחתו למסע שורשים. הצטרף ל ״עדים במדים״ עם השב״כ ועם מ ״רפאל״. התנדב להרצאות בבית ווהלין. ערך מסע עם בני משפחה מהארץ ומחו״ל. ופעל יחדיו עם גרמנים נגד שיכחה. בכסף שגבו בגרמניה על הרצאותיו הקימו מוזיאון באחד המחנות שצ׳כנובר עבד בהם.
בגיל מאה, חגגו לו חבריו הגרמנים ונטעו עץ תפוחים לכבודו עם ברקוד שכשסורקים אותו נשמעת עדותו על סיפור השואה.
בעקבות מפגש עם אמנים נוצר פסקול שלישי ״שיר מספר…״ גיא מזיג, יונתן רזאל, הראל סקעת ודורון מדאלי. ליום הולדתו המאה השמיעו לו בסלון ביתו את השיר.
חברתנו, אתי חזן קראה את ״כל יהודי״ מאת נועם חורב.
ולאורך הטקס הנעימו בשירה ובנגינה טל בקר, גילה קלר ואפי באומן. תודה לכם.
ביקשנו את חזרת החטופים .
ועם שירת התקווה אותה שרנו, בגאווה, תם הטקס.
כתבה : גלית גולוב
