תכננו ערב מול הים והשקיעה, בדיוק בימים האלה של בין כסה לעשור – זמן של התבוננות, שקט והתחדשות. התחלנו הכי טוב שיש: כיבוד עשיר, אווירה טובה, שבעים ומרוצים. ואז… הטבע או ליתר דיוק, הממטרות הופעלו כאילו החליטו לקיים בנו טקס 'תשליך.
אבל דווקא ברגע הזה גילנו מי אנחנו כקהילה. קיבלנו מפגן גבורה של ירדן שהסתער על הממטרה כדי לפלס לנו ולציוד שאיתנו שביל מילוט, ובמקום שזה יהרוס את הערב, זה פשוט חיבר אותנו עוד יותר, הצחיק את כולנו והזכיר לנו שעם הרוח הנכונה, שום ממטרה לא יכולה לכבות את הביחד שלנו.
ההומור והגמישות האלה הם בדיוק הלב של הלשכה שלנו:
זה הבית החם שמחבק ומברך הערב את הזוגות החדשים שהצטרפו אלינו – איזה כיף שאתם איתנו 
זה הלב הפתוח שיוצא מדי חודש להתנדבות ב'שבת מתוקה', כדי להביא אור וסלי מזון לשורדי השואה ולבודדים.
זו החברות האמיתית שמאפשרת לנו לעבור יחד מהברחה של ממטרות, ישר למעגל חם של פעילויות גיבוש מחברים עם רונית רביב.
כשאנחנו יבשים ומגובשים יותר מאי פעם, עברנו לטקס התשליך האמיתי מול הים הגדול אותו ארגנו רוני ורונית. ניקינו את משקעי השנה החולפת, ומשם המשכנו לפתוח את הלב והקול בשירי ארץ ישראל היפים ברוח הזמן והתפילה.
שנזכה כולנו לשנה מלאה בשמחה, וגמר חתימה טובה, אמן
כתבה: עדה רמון – נשיאת הלשכה