ספור התנדבות אישית:
מדי שבוע מגיעים זאביק ואני, חברי לשכת "מצאנו יין" של בני ברית בראשון לציון, למתחם עמותת "פתחון לב" במערב העיר.
אנחנו מסייעים באריזת שקיות מלאות במצרכי מזון וחומרי גלם לבישול, המיועדות למשפחות ולאנשים נזקקים המופנים למקום באמצעות שירותי הרווחה.
עד שהתחלתי להתנדב שם, לא הבנתי עד כמה גדולה המצוקה הנמצאת ממש ליד הבית שלנו. אנשים רבים עומדים בסבלנות בתור הארוך לקבלת המזון. חלקם קשישים, אחרים צעירים יותר, ורבים מהם בקושי דוברים עברית. אבל מילה אחת כמעט כולם יודעים לומר: "תודה".
ולפעמים נשמעות בקשות קטנות שנכנסות עמוק ללב.
"אפשר לקבל עוד קצת? יש לי שישה נכדים ואין לנו מספיק כסף לקנות להם אוכל", מבקש אחד.
ואדם קשיש אחר שואל בשקט: "אפשר עוד שוקולד? אני נורא אוהב לנגוס בו בלילה".
דווקא הבקשה הזאת לשוקולד נגעה לליבי במיוחד. חשבתי על האיש היושב בביתו בשעות הערב, ועל ההנאה הקטנה שמעניקה לו חתיכת שוקולד. כמה מעט צריך לפעמים כדי לשמח אדם, וכמה עצוב שגם את המעט הזה הוא נאלץ לבקש.
אני חושב גם על נכדותיי ומתקשה לדמיין סבא או סבתא שאין להם מספיק כסף לקנות מזון לנכדיהם.
לצד המצוקה האנושית, יש במקום גם הרבה אור ותקווה. מתנדבים מבוגרים וצעירים, תלמידי בתי ספר, סטודנטים וחיילים, עובדים יחד, ממלאים שקיות, מסדרים מוצרים ומושיטים יד. מרגש לראות את הצעירים נחשפים למציאות שלא תמיד הכירו ולומדים מהי ערבות הדדית הלכה למעשה.
העבודה נמשכת כמה שעות. אנחנו עומדים, מרימים, אורזים וממלאים ומגישים לעומדים בתור שוב ושוב. אני חוזר מהפעילות הביתה תשוש, אבל עם תחושת סיפוק גדולה. אני יודע שלא פתרנו את בעיית העוני, אבל לפחות עזרנו לעשרות משפחות להניח מזון על שולחנן.
אחרי מספר ימים אני אוזר שוב כוח ורצון וחוזר לשם וגם זאביק כך. לא מפני שמישהו מחייב אותנו, אלא מפני שאנחנו מרגישים שזו זכות גדולה לעזור.
אני גאה להיות חלק מלשכת "מצאנו יין" של בני ברית, שחבריה רואים בהתנדבות ובעזרה לזולת חלק חשוב מפעילותם.
ובכל זאת, בדרך הביתה מלווה אותי תמיד שאלה מטרידה: איך ייתכן שבחברה שלנו יש כל כך הרבה אנשים שזקוקים לסיוע כדי להשיג מזון בסיסי?
אני מגיע ל"פתחון לב" כדי לתת כמה שעות מזמני, אבל חוזר הביתה עם הרבה יותר: תחושת משמעות, סיפוק והבנה עמוקה יותר של מצוקתם של אנשים החיים ממש לידנו.
ובשבוע הבא נהיה שם שוב. כי מאחורי כל שקית מזון יש אדם, משפחה וסיפור חיים. ואסור לנו לשכוח אותם.
ישראל פרקר מצאנו יין, ראשל"צ.
