שוב התכנסנו, חברות וחברי לשכת "מצאנו יין" של בני ברית בראשון לציון, למפגש חברתי חם ומלא שמחת חיים.
חיוכים, לחיצות ידיים, חיבוקים, שיחות בין חברים והחלפת חוויות. על השולחן הארוך הונחו מאכלים מגוונים וטעימים, מעשה ידיהם של חברות וחברי הקבוצה.
את החלק הרשמי של הערב פתחה נשיאת הלשכה, יפה דמסקי, בדברים נרגשים.
"עבר עלינו חודש עמוס ברגשות, בתפילות ובחגים", אמרה יפה. "מראש השנה, דרך יום הכיפורים וחג הסוכות ועד שמחת תורה. חודש שבו עצרנו לרגע, חשבנו על השנה שחלפה, ביקשנו סליחות, התפללנו לשנה טובה יותר וקיווינו לימים של שקט, בריאות, ביטחון ובשורות טובות".
בדבריה הזכירה גם את הפחדים והדאגות שחווינו, את ההינצלות מהאסון האפשרי בהתרסקות המטוס במבואי, ובעיקר את אסון שבעה באוקטובר, שעדיין צרוב עמוק בלב כולנו.
יפה ביקשה מהנוכחים לקום ולעמוד דומייה לזכר הנרצחים והנופלים. לרגע השתתק האולם. החברות והחברים נעמדו. השיחות פסקו, החיוכים התחלפו במבטים רציניים, ובמשך כדקה עמדנו יחד בשקט. רגע קטן בזמן, אבל גדול במשמעותו.
"נרכין את הראש גם מול כל המשפחות השכולות ולכל מי שחייו השתנו לעד בעקבות אותו יום נורא", המשיכה יפה. "נקדיש את הרגע הזה גם לתפילה לשלום חיילינו וכוחות הביטחון, לשלומם של הפצועים ולימים טובים יותר לעם ישראל".
את דבריה סיימה באיחול שכולנו יכולים להזדהות איתו:
"הלוואי שהימים הבאים יביאו איתם בשורות טובות, בריאות, אחדות, אהבת חינם, שלום וביטחון לעם ישראל. שנדע להעריך את מה שיש לנו, לחבק את היקרים לנו, לאהוב יותר ולעולם לא לשכוח את אלה שאינם איתנו. אני מאחלת לכולנו שנה טובה ומבורכת, שקט בלב, שמחה בבית ושלום בארצנו".
הדברים המרגשים הזכירו לנו שאפשר וצריך לשמוח, להיפגש ולחגוג את החיים, גם כשהכאב הלאומי עדיין מלווה אותנו.
יין נמזג לכוסות, והן הורמו גבוה בברכת "לחיים", לבריאות, לאריכות ימים ולשנים רבות של חברות טובה.
כמיטב המסורת בלשכה, הוזמנו החברים שחגגו ימי הולדת לעמוד יחד ולקבל ברכות חמות ועציצי פרחים ססגוניים.
זו הייתה מחווה קטנה, אבל כזאת המבטאת תשומת לב אישית והערכה לכל חבר וחברה.
בחלקו השני של הערב האזנו להרצאה מרתקת ומעוררת השראה של תת-אלוף במילואים דרור פלטין, שסיפר כיצד הצליח להפוך אסון אישי קשה לנקודת מפנה בחייו.
כותרת הסיפור שלו הייתה: ניצחון הרוח או אם תרצו אין זו אגדה.
יש סיפורים שקשה להאמין שהתרחשו במציאות. סיפורו של פלטין הוא אחד מהם. איש צבא, מפקד בכיר, צנחן מנוסה וספורטאי, שבשבריר שנייה נהפכו חייו מקצה לקצה.
ביום ראשון, 13 ביולי 2008, השתתף פלטין באימון צניחה חופשית באזור פלמחים. הוא קפץ ממטוס הרקולס מגובה של כשלושה קילומטרים. ברגע היציאה מהמטוס נפרקה כתפו הימנית.
כאשר הגיע לגובה שבו היה עליו לפתוח את המצנח, גילה שאינו מסוגל להפעיל כראוי את ידו הפגועה. הוא ניסה להפעיל את המצנח הרזרבי שנפתח, אך בגובה נמוך מדי.
פלטין התרסק בחולות פלמחים במהירות עצומה.
התוצאה הייתה קשה ביותר: שבר פתוח בירך, שברים מורכבים באגן, פגיעות בכלי דם, דימום מסיבי ופגיעות נוספות בחזה ובבטן.
במקרה הוא נשא עמו טלפון נייד, הצליח להתקשר לנהגו ולהזעיק עזרה. מסוק של חיל האוויר פינה אותו לבית החולים שיבא בתל השומר, שם עסקו הרופאים במאבק להצלת חייו.
פלטין עבר ניתוחים מורכבים ואושפז בטיפול נמרץ במשך כעשרה ימים.
האיש שהיה רגיל לפקד על חיילים, לרוץ למרחקים ארוכים, לשחות ולרכוב על אופניים, מצא את עצמו במצב שבו אפילו הקימה מהמיטה הפכה למשימה קשה. הוא נאלץ ללמוד מחדש פעולות בסיסיות.
בהרצאתו לא הסתיר גם את הצד הפחות מדובר של הפציעה: הקושי הנפשי, תחושות הדיכאון, רגשות האשם והתלות באחרים.
הכנות הזאת הפכה את סיפורו לאנושי ומרגש כל כך. פלטין הדגיש את תרומתם העצומה של הרופאים, הפיזיותרפיסטיות, הפסיכולוגית, בני משפחתו וחבריו לתהליך השיקום.
כאשר עדיין התקשה ללכת, הציב לעצמו פלטין מטרה להשתתף בצליחת הכנרת. בספטמבר 2008 הוא כבר השתתף במשחה המסורתי והשלים אותו.
בהמשך הוא גם השתתף בטריאתלון באילת.
פלטין המשיך להתאמן, לשחות, לרוץ ולרכוב על אופניים. בינואר 2012 השלים תחרות איש הברזל למרחק המלא, אחד האתגרים הקשים ביותר בעולם ספורט הסבולת.
כדי להבין את גודל ההישג, כדאי להכיר את המספרים: 3.8 קילומטרים של שחייה, 180 קילומטרים של רכיבה על אופניים, ומיד לאחר מכן ריצת מרתון של 42.2 קילומטרים.
אותו אדם ששכב פצוע אנוש בחולות פלמחים הצליח להגיע להישגים שספורטאים בריאים רבים יכולים רק לחלום עליהם.
למרות שנותר עם מגבלות גופניות משמעותיות ונקבעו לו 60 אחוזי נכות, המשיך פלטין להשתתף בתחרויות קשות. בהמשך דרכו השלים שבע תחרויות איש הברזל, מרתונים רבים ואפילו אולטרה-מרתון.
כשמקשיבים לאדם שעבר פציעה כה קשה, נאבק על חייו, למד מחדש ללכת ולאחר מכן השלים תחרויות איש הברזל, קשה להישאר אדישים.
אבל המסר החשוב ביותר אינו שכל אחד יכול להפוך לספורטאי מצטיין אחרי פציעה קשה. לא כל פציעה מאפשרת זאת, ולא כל שיקום מסתיים באותן תוצאות.
המסר הוא שאסור למהר לוותר על התקווה, שגם במצבים קשים אפשר להציב מטרות חדשות, ושיש ערך עצום להתמדה, לתמיכה הדדית ולאמונה ביכולת להתקדם.
בהמשך הערב חברנו רפי אזולאי ליווה בנגינת האקורדיון שלו את החברים שיצאו לרקוד, והוסיף לאווירה שמחה וצלילים מוכרים ואהובים.
אחרי רגעי הזיכרון, הברכות והסיפור המטלטל של דרור פלטין, היה יפה לראות את החברים רוקדים, מחייכים ונהנים יחד.
תודה חמה לפולט ולאהרל'ה דסלטו על האירוח הלבבי, לרפי אזולאי על נגינת האקורדיון שהוסיפה שמחה לערב, ולרותי ארבסט, המארגנת המסורה, שדואגת שהמפגשים שלנו יהיו נעימים, מעניינים ומוצלחים.
תודה לנשיאת הלשכה, יפה דמסקי, על דבריה המרגשים ועל ההובלה החמה של פעילות הלשכה, ולדרור פלטין על הרצאה מרתקת, כנה ומלאת השראה.
ותודה מיוחדת לכל חברות וחברי לשכת "מצאנו יין", שמגיעים, משתתפים, מביאים ממטעמי ביתם, מחייכים, מתנדבים ותורמים כל אחד בדרכו לאווירה המיוחדת.
כתב וצילם: ישראל פרקר
לשכת "מצאנו יין" – בני ברית, ראשון לציון
