לפעמים, כל מה שהנפש צריכה זה פשוט לקחת פסק זמן. בתקופה שבה כולנו מוצפים בחדשות, בניתוחים ביטחוניים ובדאגות על המצב בארץ, הרגשנו שפשוט "שבענו". הגביע מלא, והלב ביקש נחמה מסוג אחר.
ואכן, המפגש אתמול בגינה הפורחת בגג ביתם של תמי ויוסי ונק, הוכיח לנו כי המוזיקה מתחילה במקום שבו המילים קלות מכדי לשאת את כובד המשקל.
הגיעה אלינו איילת, מלווה בסקסופון ובסיפור חיים יוצא דופן והובילה לערב אחר.
הצלילים הראשונים כבר עשו את שלהם. שירי ארץ ישראל היפה והטובה התערבבו במנגינות מכל קצוות העולם ובשפות שונות. לרגעים שרנו, לרגעים רקדנו בהנאה, ולרגעים פשוט נתנו למנגינות לקחת אותנו שנים רבות לאחור, אל הימים הצעירים שלנו, אל הזיכרונות והשמחה הפשוטה של פעם.
אך לא רק המוזיקה נגעה בנו. איילת שיתפה אותנו במסע חייה מעורר ההשראה.
בשנות השלושים לחייה, כאשר מצאה את עצמה מתמודדת עם מחלת הסרטן ועם תהומות של כאב וחוסר ודאות, היא בחרה לא להיכנע. דרך לימודי הסקסופון מצאה נתיב חדש אל החיים, אל התקווה ואל עצמה.
המסר שהיא נושאת היום לכל מקום שאליו היא מגיעה פשוט ועוצמתי:
"רק אתה יכול להציל את עצמך מעצמך."
זהו מסר המזכיר לנו שגם כאשר איננו יכולים לבחור את הקשיים שהחיים מזמנים לנו, אנחנו תמיד יכולים לבחור כיצד לפגוש אותם. לפעמים הכוח הגדול ביותר נמצא דווקא בצעד הקטן הבא שחבוי עמוק בתוכנו.
השעות חלפו, העייפות כבר החלה לתת את אותותיה, אבל איילת המשיכה לנגן ואנחנו המשכנו להקשיב ולהנות מהמטעמים שהכינו החברים. האווירה הייתה חמה, סביבנו פרחים, מעלינו שמים פתוחים, ובינינו חברים וותיקים שחולקים שנים של חברות ודרך משותפת.
ואתמול, לכמה שעות טובות, הרגשנו, שרנו, רקדנו, נזכרנו, נהנינו. מותר בימים אלו?
תודה גדולה לתמי ויוסי על אירוח מושלם, תודה לאיילת על המוסיקה ועל התזכורת החשובה שלפעמים צליל אחד נכון יכול לרפא מקום שמילים אינן מצליחות להגיע אליו,
ותודה למארגנים על ערב נפלא.
כתבה: מלכה סולומונוביץ
