"שעון, נורות, מסנן – וסיפור אחד של לב פתוח"

שמי יצחק סולומונוביץ, אני חבר ב"לשכת נס", במועצה האזורית דרום.

אני מתנדב במסגרת "קהילה תומכת" בנס ציונה.  במסגרת זו, אני עובר בין בתי האנשים הזקוקים לתיקונים בביתם ומסייע להם כמיטב יכולתי.
מאז יציאתי לפנסיה אני מתנדב בתחומים רבים, וההתנדבות ממלאה את ליבי ואת זמני.

הסיפור שלי הפעם הוא על זיווה (שם בדוי), אישה אלמנה שהתקשרה אליי וביקשה שאבוא לכוון לה את שעון הדוד החשמלי.
כשהגעתי לביתה, התקבלתי בסבר פנים יפות.
מיד ניגשתי לתקן את השעון שביקשה שאתקן – משימה קצרה שנמשכה מספר דקות בלבד.
כמקובל אצלה, תמיד כשהיא רואה אותי, היא מוצאת עוד דברים הדורשים תיקון.  באותו ביקור ביקשה שאחליף לה שתי נורות בסלון, וגם שאנקה את מסנן המזגן.  נעניתי ברצון.

ראיתי עד כמה היא שמחה על כך שטיפלתי בכל הבעיות הדורשות תיקון, אך מעבר לכך הרגשתי שהיא הייתה זקוקה למישהו שיכנס לביתה, ישוחח עימה, "יראה אותה" ויעניק לה תחושת חום.  אותי זה מילא אושר לדעת שאני יכול לסייע לה גם בפן הזה.

למדתי שוב שלא דרושים מעשים גדולים כדי להאיר את חייהם של אחרים. לפעמים פעולה קטנה – נורה, שעון, או מסנן – הופכת למשמעותית מאוד עבור מי שמקבל אותה. כמו שאומרים אצלנו בבני ברית:  נתינה היא גם קבלה.

החלק המרגש ביותר היה, שבעודי אצלה, היא כתבה לי שיר תודה ונתנה לי אותו.

פָּשׁוּט תּוֹדָה

כְּשֶׁמִּלָּה יוֹצֵאת אֶל חֲלַל הָאֲוִיר
יֵשׁ בְּכֹחָהּ מַשְׁמָעוּת רַבָּה.
אַךְ מִיָּד נִתָּן לְהַרְגִּישׁ אִם יֵשׁ כַּוָּנָה
אוֹ כָּכָה סְתָם הִיא חָלְפָה.

וּכְאֲשֶׁר מִלִּים נִרְשָׁמוֹת עַל דַּף
יֵשׁ בָּהֶן יוֹתֵר מִמִּלָּה –
יֵשׁ בָּהֶן רְגָשׁוֹת וּמַחֲשָׁבָה.

תּוֹדָה…

תּוֹדָה הִיא מִלָּה יָפָה
וְהַמַּשְׁמָעוּת שֶׁלָּהּ גְּדוֹלָה.
מִלָּה עִם עֵרֶךְ, אַהֲבָה וְהַעֲרָצָה לָאָדָם
אֲשֶׁר נָתַן, אוֹ עָשָׂה וְעוֹשֶׂה.

זֹאת הַמַּשְׁמָעוּת לְתוֹדָה –
אָז מִכָּל הַלֵּב, תּוֹדָה.

השיר ריגש אותי עד עמקי לבי, והזכיר לי למה אני מתמיד בהתנדבות שלי.

יצחק סולומונוביץ