B’nai B’rith Israel
לפעמים, משימת התנדבות פשוטה מובילה למסע בלשי קטן ולמפגש מרתק על רקע סיפור. זה מה שקרה בסוף השבוע הזה (10 – 11 ביולי, 2026), במסגרת פעילות ההתנדבות שלי מטעם בני ברית במשחקי המכביה ה-22.
הכול התחיל בהודעה מאגף המתנדבים של המכביה: מי פנוי לביקור ספורטאי פצוע שעבר ניתוח?
דני צימט ואני נעננו לקריאה.
הגענו לבית החולים רמת החיל עם מתנה אישית קטנה, אבל שם בישרה לנו האחות: גוסטבו שוחרר לפני שעה.
בדיוק אז התקשרה אשת הקשר של המכביה כדי לוודא שהמשימה בוצעה, כשסיפרתי לה על האכזבה במחלקה, היא התנצלה על הטרחה, אבל הדבקות שלי במשימה לא ויתרה: "רק תגידי לי איפה הוא נמצא," ביקשתי, "המתנה הזו חייבת להגיע אליו".
💥המצוד אחרי גוסטבו:
כאן החל גלגולו של טלפון שבור שהוביל ליעד:
1. אשת הקשר של המכביה איתרה את המלון ונתנה לי את המספר של סגן מנהל מלון 'קראון פלאז'ה' שבו מתארחת הנבחרת הארגנטינאית.
2. סגן המנהל הפנה אותי אל ראש המשלחת הארגנטינאית.
3. ראש המשלחת נתן לי את מספר הטלפון האישי של גוסטבו.
קבעתי עם גוסטבו פגישה בלובי המלון היום, יום שבת בשעה חמש אחר הצהריים.
הפעם דני לא יכול היה להצטרף בשל מחויבות משפחתית, אז גרשון אישי נרתם למשימת ביקור חולים.
בלובי, לא היה קשה לזהות את גוסטבו – היד החבושה הסגירה אותו מיד.
הוא קיבל את פנינו בחיוך, נרגש מהמחווה, וישבנו לשיחה חמה ומרתקת.
גוסטבו סיפר לנו על רגעי הפציעה: זה קרה במהלך המשחק נגד צרפת שנערך השבוע בהרצליה במסגרת המכביה.
הוא הספיק לתת 10 דקות מצוינות על המגרש, עד שביצע נגיחה לא מוצלחת בכדור, איבד את שיווי המשקל, ונחת בעוצמה על היד – פציעה שהשביתה אותו: שני שברים באמת היד…
💥הסוד שעל שרוול חולצה מספר 11 – השליחות של בן גוריון:
במהלך המפגש, גוסטבו הראה לנו בגאווה את חולצת הנבחרת שלו – חולצה כחולה הנושאת את המספר 11 ואת שמו.
אך הסיפור האמיתי הסתתר על השרוול – שם הודפס תצלום רטרו של מטוס ומסביבו כיתוב בספרדית המצדיע לנבחרת ישראל הראשונה.
גוסטבו שיתף אותנו בסיפור ההיסטורי שמאחורי האיור:
בשנת 1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות, המדינה הצעירה שזה עתה נולדה הייתה נתונה תחת מתקפה של שבעה צבאות ערב.
דוד בן גוריון הבין את החשיבות של גיוס דעת הקהל למען המדינה. הוא רצה לשלוח נבחרת כדורגל ישראלית למסע משחקים היסטורי בניו יורק כדי לייצג את המדינה.
אלא שהייתה בעיה: כל הכדורגלנים בארץ היו מגויסים באותם ימים ונלחמו בחזיתות השונות. כשהציעו להם לנסוע, הם סירבו בתוקף – הם לא היו מוכנים לעזוב את חבריהם לקרב ולהפקיר את הגנת המולדת.
בן גוריון, במנהיגותו המוכרת, לא ויתר. הוא זימן אותם והסביר להם שהנסיעה הזו היא "משימה לאומית סודית" וחשובה לא פחות מהקרבות בחזית. רק אז הם השתכנעו, עלו על המטוס, וטסו לייצג את ישראל הצעירה על המגרש באמריקה.
סביב הסיפור המרגש הזה, על נבחרת של לוחמים שהפכו לשגרירים, התפתחה בינינו לבין גוסטבו שיחה עמוקה ומרתקת על ציונות, ספורט וקשר שלא ניתק.
בתמונות המצורפות:
החולצה של גוסטבו, הנושאת על שרוולה את תמונת המטוס והסיפור ההסטורי של הנבחרת הראשונה,
הספל, המעוצב עם סמל בני ברית, שהגיע ליעדו,
והתמונה המשותפת שלנו, בלובי של המלון, מזכרת ממפגש שלא נשכח.
