ביום רביעי, 06 למאי 2026 יצאה לשכת עוגנים לטיול ברהט ובתל לכיש.
התחלנו בארוחת בוקר באוהל האירוח של מריים אבו רקייק ולאחר מכן שמענו את סיפורה האישי – אישה מרשימה, דעתנית פורצת דרך ויזמית מתל שבע, שסירבה ללכת בדרך המקובלת המיועדת לאישה הבדואית. היא הייתה הבדואית הראשונה שלמדה באנגליה וכשחזרה למדה מסבתה את סודות הקוסמטיקה וצמחי המרפא המסורתיים והקימה עסק של קרמים ושמנים מצמחי מדבר. לעסק קראה "בת המדבר" ואת מוצריה ניתן לקנות גם באינטרנט (חפשו "בת המדבר").
אחרי הפגישה עם מרים נפגשנו עם דניאל אלתר, שהוא היהודי היחידי שגר ברהט (עם אשתו) ומזה כ-5 שנים משמש כיועץ אסטרטגי לתרבות ואמנות לעיריית רהט (בעברו – במאי ומפיק, מהל מתנ"ס, מנהל תיאטרון החאן, מנכ"ל אמנות לעם ועוד). דניאל סקר בפנינו את הפעילות התרבותית ברהט: מוזיאון המורשת הבדואית, היכל תרבות, גלריה עירונית, ספריה, מרכז אומנות ויצירה וכולם נמצאים במה שנקרא "הקילומטר התרבותי" או "הרציף התרבותי", מאחר וכל המוסדות נמצאים במרחק של מאות מטרים בלבד זה.
ביקרנו בספריה העירונית המרשימה ואחריה בגלריה העירונית, שמציגה תערוכות מתחלפות של אומנים מקומיים ויש בה חללי עבודה לציור פיסול ועוד. הגלריה מנוהלת על ידי עולה אלקרנאווי, ציירת בוגרת מכללת ספיר שהיציגה וזכתה בפרסים. הגלריה כרגע בהכנות לתערוכה הבאה, אך על קירותיה החיצוניים יש תריסים מדומים שכשפותחים אותם רואים תמונות מעניינות מהתערוכה הקודמת.
מהגלריה הלכנו אל בית א-שער – מוזיאון המורשת הבדואית. המדריך שלנו היה מנהל המוזיאון, ד"ר סמי אבו פריח שהעביר לנו סיור מרתק. המוזאון מציג את אבני היסוד של התרבות והפולקלור הבדואי. ד"ר סמי אבו פריח, מנהל בית ספר ואדם מרשים, דיבר על המסורת והפולקלור, התפקידים המסורתיים של הגבר והאישה, מקומה של המסורת מול הדת וחוק המדינה (וחשיבותם בדיוק בסדר זה), ועל המשפט הבדואי שהוא עדיין דומיננטי. שמענו הסברים על מנהגי הקפה, אריגת הבדים המסורתית, הרקמה המסורתית שכבר כמעט ונכחדת, שמענו וראינו על הלבוש של האישה והגבר, על המטבח ומרכיבי האוכל: שומן כבש, גבינה מיובשת, חיטה להכנת הפיתה על הסייג' וכמובן בשר. ראינו ושמענו גם את כלי המוזיקה המסורתיים. באולם המרכזי ראינו סרט על החברה הבדואית ששם את הדגש על מסורת מול התחדשות ומבט אופטימי לעתיד, ועל קירות האולם ראינו את ציר הזמן של רהט. בשיחה עם ד"ר סמי אבו פריח שמענו על הדילמות של החברה הבדואית שהיא חברה שעוברת שינויים מהירים ויכולנו לחוש את המצוקות מול הבירוקרטיה שמצרה את צעדיהם.
משם הלכנו אל היכל התרבות הסמוך המרשים ושמענו את ההסברים של המדריך עאמר על הפעילות הענפה במקום. בהיכל יש אולם גדול בו מקרינים סרטים וגם חללי פעילות שונים. בין השאר שמענו מה מקובל ומה לא (לדוגמה – בהקרנות הבנות יושבות מאחור והבנים לפנים, בית הקפה נושא שלט "למשפחות בלבד" כדי למנוע מצב בו צעירים יושבים ומתחילים עם הבנות, ועוד). לסיום הביקור ברהט אכלנו צהריים בחצר ביתה של השפית המקומית אינתיסאר אבולשייך, שבשלה לנו ארוחה ביתית בדואית טעימה.
מרהט נסענו לתל לכיש. התרשמנו ממרכז המבקרים המצוחצח, ראינו סרט באולם ויצאנו לסיור בתל. המדריך אמיר בן דוד ליווה אותנו והסביר על מיקומה המיוחד של לכיש, שכבות ההיסטוריה השונות שלה ובמיוחד על תפקידה בשנת 701 לפני הספירה עת סנחריב מלך אשור כבש אותה לאחר מצור קשה, אך ירושלים ניצלה. בארמונו של סנחריב שבעיר נינווה נמצא תבליט המפרט את הקרב ובתל נמצאו ממצאים רבים.
תודה ליוני ואורנה על ארגון הטיול שהיה מגוון ומרתק ותודה לחברים שהשתתפו!
כתב: צבי כנעני
