"אני חזקה, אני גאה בעצמי ובגופי – כמו שאני"

שמי אורלי יניב, וברצוני לשתף אתכם בחוויה מיוחדת שחוויתי במסגרת התנדבות.

כבר שנתיים אני מתנדבת בארגון ידיד לחינוך בבית ספר חיים חפר בנתניה. מדי יום ראשון אני מגיעה לבית הספר ומסייעת לתלמידים שיש להם קושי בקריאה ובהבנת הנקרא — אחרי 30 שנים כמורה בכירה לכיתות א'–ב'. בנוסף, אני משתתפת גם בעזרה בארגון אירועים שונים.

אבל הפעם אני רוצה לספר על חוויה מסוג אחר.

לפני זמן מה נתבקשתי להתנדב באירוע מיוחד, שאינו חלק מהפעילות הקבועה שלי. במתנ"ס אחר בנתניה התקיים חוג העצמה נשית וחיזוק רגשי לקבוצת נשים תשושות נפש, המטופלות ומלוות רפואית. לסיום קורס בן חודש ימים הוחלט לערוך תצוגת אופנה מרהיבה, שמטרתה להציג את מסר הקורס:

"אני חזקה, אני גאה בעצמי ובגופי — כפי שאני."

וכך, ללא קשר למידות או למראה, ביקשו הנשים לחגוג את עצמן ואת הדרך שעברו.

הגעתי נרגשת למפגש עם הנשים. הוטל עליי ללוות שתי משתתפות: לעזור להן להתלבש, לאפר, להרגיע, ולהוביל אותן בזמן הנכון אל הבמה והשטיח האדום.

האולם היה מלא מפה לפה: אורחים מהעירייה, עובדים סוציאליים, ובעיקר בני משפחותיהן של המשתתפות – בני זוג, ילדים וחברים שכל־כולם באו לעודד ולאהוב.

בחדר ההלבשה, רגע לפני העלייה לבמה, שמעתי לפתע צעקה של אחת מהנשים שליוויתי. היא פרצה בבכי ואמרה בהיסטריה:
"אני הולכת הביתה! לא הייתי צריכה להסכים. אי אפשר לסמוך על אף אחד!"

ניגשתי אליה במהירות, חיבקתי ושאלתי: "מה קרה?"

היא אמרה בבכי: "התכשיט שהצמידו לשמלה שלי אתמול — נעלם. הוא היה פה, ועכשיו אין. אני לא עולה ככה. אני הולכת!"

עוד חיבוק אחד, עמוק, ואמרתי לה:
"יקירתי, שכחת? אנחנו צמד מנצח. את לא לבד. את ואני — יחד ננצח הכול."

עם דמעות בעיניים, שלה וגם שלי, התחלנו לבדוק שוב את העמדה. שמלה יש. צעיף יש. אבל התכשיט? איננו.

אמרתי לה: "בואי קודם נתלבש, קוראים לך לבמה עוד רגע".

היא נרגעה מעט. עזרתי לה להתפשט ולהתלבש במהירות. וכשהכניסה את רגלה השמאלית לנעל — שם, בתוך הנעל, הסתתר לו התכשיט האבוד.

חיוך גדול חזר לפניה. הספקתי לאפר אותה במהירות  ולאט לאט עלתה מתוכה אישה יפהפייה, מבפנים ומבחוץ.

בריצה כמעט הגענו בדיוק בזמן לעלייה שלה. ראיתי אותה צועדת על השטיח האדום, והאולם כולו רעם בצעקות עידוד ומחיאות כפיים קצביות.

ובאותו רגע, מאחורי הקלעים, נשארתי עם עצמי — מנגבת דמעה של התרגשות, תסכול, ובעיקר של אהבה גדולה. שלחתי לה מהלב פרפרים של אהבה שיישאו אותה כל הדרך.

אורלי יניב