"חוויה בהקרנת סרטים דוקומנטריים שלי ושיח"

שמי מירי פרייברג הובר.  אני חברה ב"לשכת חברים" במועצה האזורית גוש דן, ולאחרונה הצטרפתי ללשכת "הרמוניה" בפתח תקווה, מועצה אזורית שרון.

כשפרשתי ממערכת החינוך במקביל לעבודתי החדשה, חיפשתי גם להתנדב והצטרפתי לקבוצה ב"מדיה תקשורת", שהכינה כתבות לטלוויזיה הקהילתית, כולל תוכנית אירוח אותה הנחיתי. בהמשך, במסגרת "דוקו פ"ת", התמקדנו בהכנת סרטים דוקומנטריים.
אני יוצרת סרטים דוקומנטריים, המאמינה בכוחו של הקולנוע להאיר נושאים חברתיים ולחבר את הקהל לערכים משמעותיים של חוסן, קבלה עצמית וחיבור אנושי. הסרטים שלי משמשים ככלי תרבותי-חינוכי להעלאת ערכים חשובים ולחיזוק המודעות לתהליכי שינוי, להגשמת חלומות.

עד כה יצרתי מספר  סרטים, וכל אחד מהם הוא מסע שלם שאני בוחרת להעניק לקהל בהתנדבות מלאה, מתוך שליחות אמיתית.

המפגשים שאני מובילה הם אירועים חווייתיים רב-ממדיים:

1. מאחורי הקלעים: הצצה אישית לסיפורי היצירה והאתגרים בדרך.
2. הקרנת הסרט המלא: צפייה משותפת ביצירה הדוקומנטרית.
3. שיח פתוח: ניהול דיון, המעלה שאלות חשובות לחשיבה משותפת וגם על הערכים בסרט בשיתוף הקהל.
4. פעילות תנועה (רק בסרט "למה נשים רוקדות"):
   סיום המפגש בפעילות ריקוד ותנועה קצרה, המאפשרת ליישם את המסרים באופן מיידי.

סרט הדגל שלי והאחרון: "למה נשים רוקדות" 

הסרט שזוכה לתהודה הגדולה לאחרונה הוא "למה נשים רוקדות", וחשוב להדגיש, הוא לא רק לנשים!

הוא מדבר על הריקוד ככלי עוצמתי שחשיבותו מתבטאת ב:

ריפוי רגשי: דרך מופלאה לשחרור מתחים, חרדות וחיבור לרגשות שקשה לבטא במילים.

בריאות פיזית ונפשית: שיפור מצב הרוח, הגברת האנרגיה, שיפור הכושר הגופני, חיזוק הלב, הורדת רמות הסטרס ושיפור את איכות השינה.
ביטחון עצמי ודימוי גוף: התנועה עוזרת ליצירת חיבור לגוף, לחגוג אותו ולשפר את הדימוי העצמי;
דרך הריקוד לומדים להרגיש חזקים, יפים ונוכחים.

הכרה והעצמה: ניתנת בו במה ייחודית וראשונה מסוגה לדמויות שבדרך כלל אינן זוכות לקול: מתמודדת נפש, אישה גרושה, נכה, אישה במשבר אישי ועוד. הסרט מוכיח כיצד הריקוד מאפשר לכל אחת ואחד למצוא את המקום שלהם.

העשייה שלי היא התנדבות משמעותית ומשפיעה. אני מקבלת תגובות נפלאות שמחזקות את הדרך:
הקהל מספר על תרומה אישית מיידית ועל יצירת מוטיבציה לצאת ולרקוד בעקבות ההקרנה.
סיפור אחד שריגש במיוחד: גבר שמתמודד עם מחלת הסרטן סיפר לי, שהסרט חיבר אותו לכוח הריקוד ככלי נוסף להתמודדות, לצד שתי קבוצות התמיכה בהן הוא נשתתף.
הנתינה ההתנדבותית שלי מוכיחה שסיפור אותנטי, המוגש בלב פתוח, יכול להיות הדחיפה הקטנה שמישהו צריך כדי להתחיל לרקוד את החיים שלו מחדש.

ואלה הסרטים:

"למה נשים רוקדות"

הסרט מפגיש את הצופים.ות עם נשים רוקדות ב- 10 סגנונות ריקוד, העונות על השאלה, למה הן רוקדות. הסרט מדגיש את התועלות והרווחים מריקוד ומציג בקדמת הבמה דמויות שבדרך כלל לא נמצאות שם, כמו: מתמודדת נפש, נכה בכיסא גלגלים, אלמנה, אישה במשבר אמצע החיים ועוד.
תחקיר, תסריט, בימוי ועריכה: מירי פרייברג-הובר
צלמים: יונה רדומסקי, שולי ועדיה, סמי שור
ליווי מקצועי: ירון רוטנברג
בשיתוף אורנית ארביב, מנהלת מרכז קהילתי "עולמות", פתח תקווה
אורך הסרט: 68 דקות
בסיום הסרט נערכת הפעלה קצרצרה בריקוד לפי הקהל, עדי להתרשם מהתועלות שהועלו בסרט כתוצאה מהריקוד.
***חשוב שהסרט, המשופע במוזיקה וריקודים, יהיה באולם עם מסך גדול ומערכת סאונד טובה.

"פיקו L"

"פיקו L", הוא סרט על פיקו, טיפוס צבעוני ומיוחד, שמאז ומתמיד אהב בעלי חיים; הוא היה בין מייסדי "העוקץ" ומזה שנים רבות עוסק במחקר ופיתוח בנושא הכלבנות ורבות מתורות הלחימה והשימוש בכלבים להצלה ולמודיעין מתבססות עליו.  הוא הפך את האהבה שלו לעיסוק שלו  והביא בכך הכישורים שלו לידי ביטוי ולהישגים גבוהים ולהצלת חיים,  וכדבריו: "גם מפסיד מלידה יכול לנצח!"

תחקיר, תסריט, בימוי ועריכה: מירי פרייברג-הובר
צלמים: סמי שור, יונה רדומסקי, דוד חדד
ליווי מקצועי: ירון רוטנברג
אורך הסרט: 47 דקות

הסרט "זה הסיפור שלי"

הסרט מזמין להתלוות לסיפור אישי (שלי), בעקבות תהליך של התבוננות עצמית פנימית, לתובנות, לשינויים ולהגשמת חלומות!
הסרט מזמן גם הצצה אל מאחורי הקלעים של העשייה הקולנועית של צוות המתנדבים
של  "דוקו פ"ת".
תחקיר, תסריט, בימוי ועריכה: מירי פרייברג-הובר
צלמים: יונה רדומסקי, שולי ועדיה, סמי שור
ליווי מקצועי: ירון רוטנברג
אורך הסרט: 79 דקות

"וזה שכרה"

הסרט מפגיש את הצופים.ות, עם המורה המיתולוגית הייחודית בפתח תקווה, הגב' מרים ספקטור בלאו, אשר הטביעה את חותמה על חייהם ועל אישיותם של תלמידיה.

תחקיר, תחקיר, תסריט ובימוי: מירי פרייברג-הובר
צלמים: יונה רדומסקי, שולי ועדיה, סמי שור.
עריכה: שולי ועדיה ומירי פרייברג הובר.
ליווי מקצועי: ירון רוטנברג
אורך הסרט: 72 דקות  

"לא שותקת יותר"

ניצה סקולניק, גיבורת הסרט "לא שותקת יותר", חוזרת במסע קצר לימי ילדותה בלוד ומשחזרת באומץ רב את הסבל שעברה בבית בו גדלה, כשמעל כל ההתעללות המשפחתית – הניצול המיני של אביה ואחיה ו"עיוורון" של אימה למתרחש. בבגרותה ברחה לדת לנישואין בגיל 18, וזה היה שיחזור של החיים בילדותה עד שהיא החליטה לצאת לחופשי.
bיצה התרוממה מהשוליים ומתהומות חוויותיה לרוחניות, מודעות עצמית ונתינה שבונה אותה. בסרט המטלטל, המרגש אך האופטימי, קוראת ניצה לשבור שתיקה בנושא ופועלת מתוך תחושת שליחות.
הסרט "לא שותקת יותר" – הסרט הוקרן בעבר באולם "שרת" בפ"ת בשיתוף אגף החינוך בעיריית פ"ת וארגון נשים למניעת אלימות במשפחה, כאשר קהל היעד היה סייעות בגנים ובבתיה"ס. לאירוע ההקרנה הוזמנה גיבורת הסרט והיא נתנה כלים איך לזהות ילדים שהם נפגעי אלימות במשפחה.

 

מירי פרייברג הובר