"כוכבית אחת שהציתה ניצוץ של אמונה"

שמי שמעון וייס מ'לשכת מיתר' בגוש דן, ואני מתנדב בהוראת אזרחות בתיכון עירוני י״א בתל אביב. ההתנדבות היא אחד הערכים המרכזיים של בני ברית ואני שמח לקחת בכך חלק.
עירוני יא הוא בית ספר של "הזדמנות שנייה", המאפשר לתלמידים שלא הצליחו במסגרות הרגילות – הזדמנות חדשה לסיים בגרות, לגלות את עצמם מחדש ולהאמין שהם מסוגלים להצליח.

ההוראה בבית הספר מהווה אתגר, אך תחושת הסיפוק ממלאת אותי בכל פעם שתלמיד או תלמידה מבינים את החומר, מתקדמים ומצליחים בבחינה.

סיפורי יתמקד בתלמידה אחת שלימדתי אותה אזרחות בכיתות י״א וי״ב.
מדי שבוע קיבלנו את חומר הלימוד ממשרד החינוך והתמקדנו בו. כבר בשיעור הראשון ביקשתי ממנה להביע את דעתה על הכתוב. תגובתה הייתה:
"זה מה שלמדנו בכיתה, ואין לי מה להוסיף."

לא ויתרתי ושאלתי:
"האם את מסכימה עם מה שקראת? האם כך את רואה את המציאות?"
והיא השיבה: "זה אחרת, אבל זה מה שלימדו."

מאותו רגע קבענו כלל חדש: לפני שתשיב על המטלות, תקרא את הנושא גם בוויקיפדיה, ובסוף כל תשובה תוסיף בכוכבית את עמדתה האישית במילים: "אוסיף כי לדעתי…"

בשיעורים הראשונים הכוכבית נותרה ריקה. כששאלתי מדוע, השיבה: "אין לי מה להוסיף."

כך נמשכו הדברים במשך כמה שיעורים, עד שיום אחד מצאתי כוכבית מפורטת ומנומקת. שמחתי מאוד ושיבחתי את התלמידה. ידעתי שזו נקודת מפנה.
בשבוע שלאחר מכן סיפרה לי שקיבלה ציון גבוה, וכעבור כמה חודשים היא באה ואמרה לי בהתרגשות: "קיבלתי 95 במבחן!"

אמרתי לה: "כל הכבוד! אני גאה בך, ומבקש שתבטיחי לי שמכאן ולהבא תקראי לפחות פעם בשבוע עיתון יומי."

זכור לי שהיא הביטה בי בהפתעה, חייכה ואמרה: "כן, זה מגיע לך."

שמעון וייס