"לראות את האחר ולהושיט יד"

שמי תמר יעקבי, נשיאת לשכת "פרדס", מועצה אזורית שרון.
נולדתי לבית שבו נתינה הייתה שפת אם. העזרה לזולת לא הייתה מעשה מיוחד – היא הייתה חלק מהיומיום. אמי, אישה של לב רחב ומעשה, כיהנה כנשיאת ויצו בירושלים, התנדבה עם קשישים ועם תינוקות בבתי חולים, והייתה פעילה גם בבני ברית בהוד השרון. ממנה למדתי שהלב הוא השריר החזק ביותר בגוף – כשבוחרים להשתמש בו.
כשחליתי בסרטן והפכתי בעצמי ללוחמת, חוויתי לראשונה את הצד המקבל. שם פגשתי את עוצמתו של ארגון “יד להחלמה”. מתנדבת שהגיעה אליי בשעה הקשה ביותר, אחזה בידי, שיתפה מניסיונה והעניקה לי כוח. היא צעדה איתי בדרך המורכבת של החלמה – דרך שיש בה ירידות ועליות, פחד ותקווה. לצערי, לא כולן זוכות להגיע אל סופה של הדרך, וכל אובדן כזה מותיר שבר עמוק בלב.
לאורך השנים התנדבתי גם בעמותת ער”ן. עשור שלם בסניף חדרה, ולאחר הפסקה של שמונה שנים בחרתי לשוב, לעבור שוב קורס מלא ולהצטרף לסניף בכפר סבא. היום אני מקדישה ארבע שעות שבועיות לשיחות אנונימיות – להקשיב, להכיל, להיות שם עבור מי שזקוק לקול אנושי תומך.
כנשיאת לשכת פרדס בבני ברית אני עומדת בראש קבוצת נשים מופלאות. יחד אנחנו פועלות למען הקהילה במסירות. אחד המיזמים שלנו הוא שיתוף פעולה עם חב"ד בעיר, ובמסגרתו אנו מבשלות פעמיים בשבוע עבור מאה משפחות קשות יום. הסיפוק שבעשייה הזו עמוק ומפרה.
אני ממשיכה לצעוד בדרך שספגתי בבית הורי. זו שליחותי. דרך הנתינה אני גם מלמדת את בנותיי ונכדיי שהכוח האמיתי של אדם נמדד ביכולתו לראות את האחר ולהושיט יד.
זו דרכי. זו המורשת שקיבלתי – וזו המורשת שאני מבקשת להמשיך ולהנחיל.

תמר יעקבי