"מהחיילת למתנדבת – מסע אישי"

 

מאז פרוץ המלחמה ובמיוחד בשנה האחרונה מצאתי את עצמי מחפשת דרך ממשית להשפיע.

התקופה אינה פשוטה : החקלאים נאבקים לשמור על המשקים שלהם, והחיילים שלנו עובדים מסביב לשעון בתנאים מאתגרים.

הרגשתי שיש בי רצון עמוק לעשות משהו שיניב תוצאה מיידית. כך מצאתי את דרכי להתנדב בתחום החקלאות, באריזת תוצרת ואף חלק מחברי לשכת חברים, התנדבו בקטיף פלפלים.

בהמשך גם התנדבנו באריזת מנות לחיילים בבסיס צריפין.

הדבר המרכזי שהביא אותי להתחיל היה תחושת האחריות. הבנתי שגם פעולה קטנה כמו יום עבודה, כמה שעות של תרומה, יכולה לחסוך לחקלאי הפסד גדול או לסייע לחייל לקבל מנת קרב מסודרת ואוהבת. זה היה עבורי שילוב של ערכים אישיים ורצון לחזק את תחושת הסולידריות בקהילה.

בחקלאות, אחד הרגעים שהשפיעו עלי במיוחד היה כאשר החקלאי שעבדנו לצידו, עצר רגע, הביט בערמת הארגזים המלאים ואמר לנו "אתם מצילים לי את העונה". המילים היו פשוטות אבל אמיתיות. הבנתי אז, כמה אין תחליף לידיים שעובדות בשטח.

בבסיס צריפין, פגשנו חיילים שעברו לידינו, חייכו אלינו ואמרו תודה מכל הלב. זה גרם לי להבין שההתנדבות היא הרבה מעבר לאריזה טכנית. היא חיבור אנושי וכתף תומכת. עבורי ההתנדבות היא לא רק תרומה אלא מסע אישי מרגש.

רגע מיוחד היה כאשר הגענו לבסיס צריפין. כשהאוטובוס עבר ליד שער בה"ד 12, גופי מיד הגיב. לרגע קצר הרגשתי שוב חיילת צעירה, עומדת עם התרמיל. עלו בי זיכרונות מלפני שנים כאשר עברתי שם את מסלול הטירונות שלי. לעמוד באותו מקום, לא כחיילת אלא הפעם כמתנדבת וכאישה בוגרת, כאדם שמעניק למי שנמצא בדיוק באותו בסיס, הבאה לחזק חיילים אחרים, זאת הייתה תחושת סגירת מעגל מרגשת עד דמעות. הייתה בי נוסטלגיה וגם גאווה על הדרך שעברתי מאז.

במהלך ההתנדבות, הרגשתי אנרגיה, מטרה ושותפות. מלשכת חברים לעיתים היינו קבוצה קטנה אך מגובשת וכל אחד ואחת נתנו מעצמם. לאחר כל פעילות התנדבותית הרגשתי סיפוק. יש רגעים שבהם אני מבינה שתרומה לאחרים היא גם מתנה לעצמי.

לחקלאים המשמעות הייתה אמיתית : עבודה שלא היו מספיק ידיים לבצע וסיוע בתקופה מאתגרת.

לחיילים, חום אנושי, תשומת לב, דאגה שמגיעה מבחוץ. דבר קטן שמרים את המורל.

לי באופן אישי זה חידד את ההבנה שהנתינה אינה חד סטרית. היא ממלאת, מחזקת ומעמיקה את תחושת החיבור לקהילה.

על עצמי למדתי שגם כשנדמה שאין לי זמן או כוח, דווקא ההתנדבות נותנת את האנרגיה.

גיליתי שגם לי, כמו לרבים אחרים, חשוב להרגיש משמעות וההתנדבות מעניקה זאת בצורה הכי פשוטה והכי נקייה.

על ההתנדבות עצמה למדתי כי היא דורשת כוונה ועמידה במקום ובזמן שבו מישהו צריך אותי. למדתי שגם כאשר מספר המתנדבים קטן, ההשפעה יכולה להיות גדולה.

ההתנדבות חיברה אותי יותר לערכי בני ברית : ערבות הדדית ועזרה. בני ברית תמיד היו ארגון ששואף לעשות טוב, והעובדה שחברי הלשכה שלנו הצטרפו למאמץ נתנה משמעות נוספת לעשייה. אני מרגישה שאנחנו מייצגים בכבוד שושלת ארוכה של אנשים שפועלים למען הזולת.

 

לסיכום, אני יודעת שאמשיך להתנדב ואני מקווה לעודד חברי לשכות נוספים להצטרף. כל סיפור כזה, קטן כגדול, מצטרף לפסיפס ענק של עשייה טובה ואני גאה להיות חלק ממנו.

מירי זליג