B’nai B’rith Israel
שמי יהושע, חבר ב"לשכת המדע" במועצה האזורית דרום, וביולי האחרון חגגתי 80 קיצים.
כבר שמונה שנים אני מתנדב באופן קבוע, אחת לשבוע, בגן חיטה ברחובות. אבל הסיפור שלי עם הגן התחיל עוד לפני כן, לפני כ-11 שנים, כאשר גבע נכדי הבכור היה ילד בגן.
באותה תקופה התארגנה קבוצת הורים להקמת גינת ירק בגן. כמורה לטבע לשעבר וכגנן חובב, שמחתי להתנדב ולעזור בהקמת הגינה ובטיפוחה.
לא ידעתי אז שהגינה הקטנה הזו תוביל אותי למסע כל כך משמעותי.
הגננות התחלפו, נכדיי גדלו וסיימו את הגן. הנכד הבכור שלי כבר סיים את חטיבת הביניים ועלה לתיכון – אבל אני נשארתי. התאהבתי בילדים, בטבע ובעשייה, והחלטתי להמשיך להגיע.
בכל שבוע אנחנו יוצאים יחד לגינה. אנחנו עובדים באדמה, שותלים, משרישים צמחים, מטפלים בהם ומתבוננים במה שקורה סביבנו. לפעמים אנחנו פוגשים חרק או בעל חיים קטן, ואני עוצר יחד עם הילדים כדי להסתכל, ללמוד ולהכיר.
דרך הדברים הפשוטים האלה אני מנסה לפתוח לילדים חלון לעולם.
הם לומדים על צמחים, על בעלי חיים ועל מעגלי החיים, אבל לא פחות חשוב מכך – הם לומדים להתבונן. הם מגלים שמה שנראה להם בהתחלה מפחיד או מרתיע, יכול להפוך למשהו שמעניין אותם ואפילו מסקרן אותם.
הגינה מאפשרת להם גם ללמוד בדרך אחרת. יש ילדים שמתקשים לשהות שעות רבות במרחב הסגור של הגן, ובחוץ הם מוצאים מקום שבו הם יכולים לנשום, לנוע, לגעת, לשאול שאלות וללמוד מתוך התנסות.
אני משתדל ללמד אותם שאפשר ללמוד כמעט מכל דבר – מצמח קטן, מחרק, מאדמה, מזרע ואפילו מטעות.
אחת המסורות האהובות עליי היא להכין לכל ילד עציץ מצמח שהשרשתי בעצמי. הילדים לוקחים את העציץ הביתה, ולעיתים אנחנו מכינים יחד עציצים כמתנה להורים בט"ו בשבט או ביום המשפחה.
החלק המרגש ביותר עבורי מגיע דווקא הרבה אחרי שהילדים עוזבים את הגן.
אני פוגש אותם ברחוב, לפעמים שנים אחרי שסיימו את הגן, והם עדיין מזהים אותי וקוראים לי: "סבא יהושע!"
ההורים מספרים לי שהילדים ממשיכים לגדל בבית עגבניות וצמחים, ושהם זוכרים את המפגשים שלנו. ברגעים האלה אני מבין שהזרע ששתלנו בגן לא נשאר רק באדמה. הוא ממשיך לגדול גם אצל הילדים.
מה הקשר שלי לערכי בני ברית?
כשאני חושב על ההתנדבות שלי ועל הערכים של בני ברית, אני מרגיש שהערכים האלה נמצאים בתוך העשייה היומיומית שלי.
אור – אני מאמין שתפקידו של אדם הוא להאיר לאחרים את הדרך, כל אחד בדרכו. אני מנסה להדליק אצל הילדים אור של סקרנות, אהבת טבע, למידה ואמונה ביכולת שלהם.
אהבת אחים ואחדות – בגינה אנחנו נפגשים כולנו יחד. אין הבדל בין ילד שמצטיין לבין ילד שמתקשה, בין מי שאוהב להתלכלך באדמה לבין מי שעדיין חושש. לכל אחד יש מקום, וכל אחד יכול לתרום ולהיות חלק.
צדקה ונתינה – ההתנדבות עבורי היא נתינה של זמן, ידע וניסיון. אני מגיע מדי שבוע, מביא מהידע שצברתי לאורך השנים ולעיתים גם רוכש מכיסי זרעים, צמחים וכלי עבודה כדי שהפעילות תוכל להמשיך ולהתקיים.
אמת – אני מאמין שילדים מרגישים מיד אם המבוגר שמולם באמת מתעניין בהם. לכן אני מגיע כפי שאני – עם האהבה שלי לטבע, עם הסקרנות שלי ועם הרצון האמיתי להיות איתם וללמוד יחד איתם.
ולצד כל אלה יש עבורי גם ערך חשוב מאוד – העברת ידע בין דורות. אני כבר בן 80, אבל אני מגלה בכל שבוע מחדש שיש לי עוד הרבה מה לתת. הידע והניסיון שצברתי לאורך החיים מקבלים משמעות חדשה כשאני מעביר אותם לילדים.
לצערי, לפני כשנתיים הופסק התקציב שקיבלתי מהרשות לרכישת זרעים, צמחים וכלי עבודה. כיום התקציב מגיע מתקציב הגן, ואני יודע שכל שקל שמופנה לפעילות שלי הוא שקל שיכול היה לשמש לצרכים אחרים של הילדים. לכן במקרים רבים אני רוכש את הציוד מכיסי.
למרות הקשיים, אני ממשיך להגיע.
יש לי קשר מצוין עם צוות הגן, ואני שמח לראות שגם כשאני נעדר, למשל כשאני בחו"ל, הצוות ממשיך לטפל בגינה ולשמור עליה.
הדבר שהכי חשוב לי הוא שהגינה תמשיך להיות מקום של חיים, למידה וסקרנות.
ואולי זו גם הסיבה שאני ממשיך לחזור לשם שבוע אחרי שבוע.
כי בסופו של דבר, אני לא רק מלמד ילדים איך לשתול צמח.
אני מנסה ללמד אותם שאם נותנים משהו קטן – מים, אדמה, סבלנות, תשומת לב ואהבה – משהו יכול לצמוח.
ואני חושב שזה נכון גם לגבי אנשים.
אולי זו המשמעות הגדולה ביותר של ההתנדבות עבורי: לתת מעצמי היום, בתקווה שמשהו מהנתינה הזו ימשיך לצמוח גם מחר.
והיום, בגיל 80, אני עדיין שמח להגיע בכל שבוע לגן ולשמוע את המשפט האהוב עליי מכל:
"סבא יהושע הגיע!"
תגובה אחת
יהושוע יקר
כל כך מרגש. מי שמשקיע בילדים נוטע לדורות.
לא במקרה קוראים לגינה גן חיטה. כשהחיטה צומחת צומחים איתה כל כך הרבה ערכים נוספים שהיטבת לבטא.
הילדים זכו בסבא יהושוע מיוחד!
ישר כוח!