"שמחה להמונים"

שמי אפי באומן ואני חבר בלשכת מעגלים במועצה האזורית גוש דן.  מאז שאני זוכר את עצמי, המוזיקה הייתה בשבילי שפה של לב. אחרי שנים רבות שבהן ניגנתי להנאתי בלבד, הרגשתי צורך לשתף את השמחה הזו עם אחרים – במיוחד עם מי שחיי היומיום שלהם קשים או שקטים מדי. כך נולדה אצלי ההחלטה

להתנדב דרך הנגינה באקורדיון בבתי אבות, במוסדות אקים, ובמסגרות של אנשים עם צרכים מיוחדים.

בפועל, אני מנגן באקורדיון בפני קבוצות שונות – קשישים, אנשים עם מוגבלויות, ילדים ובוגרים על הרצף האוטיסטי. אני שר איתם, מזמין אותם למחוא כפיים, לרקוד, ולחייך. בנוסף, לפני כשלוש שנים הקמתי מיזם קהילתי של נגינה בפארקים הפתוחים בנס ציונה ובראשון לציון. עם הזמן הצטרפו אליי עוד מתנדבים מנגנים בכלים שונים, והיום אנחנו מופיעים יחד פעם בשבועיים ומשמחים תושבים רבים.

יש רגעים שנחרטים בלב – כמו כשהקשישה שרה איתי את “היום היום יום הולדת” ודמעות של התרגשות בעיניה, או כשהילדים במוסד אקים מתחילים לרקוד ולצחוק בלי הפסקה. או בכפר האוטיסטים בבאר שבע בחנוכה כשבתחילה הילדים התהלכו, צעקו, נגעו באקורדיון, ובהמשך כשהתחלתי בשירי חנוכה, הם וההורים הסתדרו במעגל ורקדו. הבנתי אז לראשונה כמה המוזיקה היא שפה בינלאומית בין אוכלוסיות. באחת ההופעות בפארק, ילד קטן ביקש שאנגן שוב את “הבה נגילה” – וברגע אחד כל הקהל קם ורקד איתנו. זו תחושת אחדות נדירה שקשה להסביר במילים.

בכל פעם שאני מנגן, אני מרגיש התרוממות רוח ותחושת סיפוק עמוקה. לפעמים גם עצב מתוק — על פערי החיים, על האנשים שבודדים — אבל מעל הכול, שמחה גדולה על הזכות לגעת בלבבות דרך הצלילים. אחרי כל הופעה אני חוזר הביתה עם לב מלא.

למדתי שלמוזיקה יש כוח לרפא, לגשר ולחבר בין אנשים שונים, בלי מילים בכלל. על עצמי למדתי שאם אני נותן מעצמי – אני מקבל פי כמה בחזרה. גם במצבים שבהם נדמה שאין תקשורת – צליל אחד מספיק כדי ליצור קשר.

ההתנדבות הזו מגלמת את ערכי “בני ברית” – ערבות הדדית, אהבת אדם, תרומה לקהילה, ואחווה. הנגינה היא בשבילי דרך לחיות את הערכים הללו הלכה למעשה, בשמחה, בפשטות ובלב פתוח.

האם כדאי לכם להצטרף?  בהחלט! כל מי שיש לו כלי נגינה או סתם לב גדול, מוזמן להצטרף אלינו. אין צורך להיות מקצוען – רק לרצות לשמח אנשים.

לפרטים ניתן לפנות אלי במייל efibau@gmail.com

אפי באומן