"בשביל החיים, למען החיים"

שמי נילי לופט מלשכת נחשון, חיפה.  ההתנדבות שלי היא תעוד סיפורי חיים של ניצולי שואה.
במסגרת זאת אני נפגשת עם בעל הסיפור בביתו, פעם בשבוע, וכותבת מפיו את מה שהוא זוכר מהשנה המוקדמת ביותר בחייו.
הוא מספר על משפחתו, הוריו, אחיו, סבו, סבתו ושאר בני ביתו.
בדרך כלל הילדות שלו היא תקופת תחילת המלחמה והשואה.
הוא מתאר את צורת ביתו, תקופת ילדותו, חבריו ובית ספרו.
לפעמים הסיפור קולח ולפעמים צריך לגרות ולעודד את הזיכרונות…

עם גלגולו של הסיפור מתעוררים ומתחדדים הזיכרונות.
לפעמים הם מעוררים צער ודמעות ולפעמים זיכרונות טובים שנשכחו.
אני מאזינה בקשב רב וכותבת את כל דבריו.
אני מנסה לכוון ולעורר את רגשותיו ולהיזכר בפרטים קטנים, באנשים, תמונות וחפצים.
לפעמים הזיכרונות שלו, מתחברים עם זיכרונותיי שלי… יש הבנה ויש הזדהות.
בבואי הביתה אני קוראת את מה שכתבתי, מנסחת טוב יותר, נותנת את הצביון הרצוי ומדפיסה את הנוסח הנכון של הפרק.
בפגישה הבאה אני מקריאה את מה שכתבנו כדי לבדוק אם יש מה להוסיף או לגרוע, ולעורר את הזיכרון והמשך הסיפור.
כך אנו מתקדמים משבוע לשבוע והסיפור קורם עור וגידים…
הכתיבה מלווה צחוק ודמעות והקשר בינינו מתהדק מאוד.
לפעמים המספר/ת מזכיר לי את אחד מהורי או מישהו מבני משפחתי.
בהפסקות אנו שותים קפה ומשוחחים ונוצרים קשרים חברתיים.
הספר נכתב לאיטו והפגישות נמשכות מספר חודשים. עם סיום הספר הוא מודפס ונערכת בדיקה והגהה.
המספר מצרף מסמכים ותמונות משפחתיות, מפות דרכים ותעודות והעבודה נמשכת למיקום כל התוספות.
בסיום, נמסרת היצירה לדפוס וכריכה. לספר מותאם שם ובכך נשלמת המלאכה.
איזו הרגשת סיפוק וגאווה!
אני מרגישה המון שמחה, כמעט כמו לידתה של יצירה חדשה.
לפעמים הקשר נמשך עם המספר ומשפחתו ואף עושים 'טקס' קטן לקבלת הספר וחשיפתו.
מחלקים עותק למשפחה ומכרים וכולם שמחים שיש תיעוד לדורות הבאים.
הכותבים כמוני פועלים בהתנדבות, כמו גם הגרפיקאית ובית הדפוס. כל הפרויקט נתמך על ידי ארגון "יד שרה" המעודד את המזכרת הערכית והחשובה.
אני מלאת סיפוק ושמחה. כתבתי כבר כ 6 ספרים!
הספרים נמסרים למשפחה. לכותב ולספריית יד שרה. במידה והמשפחה חפצה, היא יכולה להדפיס עותקים נוספים.

נילי לופט